לפני שנדבר על טיפול בחרדה חברתית, אנחנו צריכים להבין מהי חרדה חברתית?

חרדה חברתית היא הפרעה נפוצה יחסית עם שכיחות של כ- 12% מהאוכלוסייה. ההפרעה מאופיינת בפחד בולט ועקבי מסיטואציות חברתיות (למשל ללכת למסיבה) או מסיטואציות של ביצוע (למשל לתת נאום), בהן האדם חשוף לאנשים לא מוכרים או לאפשרות של בחינה על ידי אחרים. אנשים הסובלים מחרדה חברתית חוששים שהתנהגותם בסיטואציות החברתיות, תראה מביכה, שחרדתם תהיה גלויה וכי הדבר יוביל ליחס ולהערכה שליליים כלפיהם. תוצאה מכך, הם נוטים להימנע מסיטואציות חברתיות או לסבול אותם במצוקה רבה. דפוס זה גם מקשה עליהם לפנות ולבקש טיפול נפשי משום שדבר זה עלול להוביל להגברת החרדה מעצם התיוג השלילי של הדבר.

קשיים חברתיים
מכיוון שחרדה חברתית מאופיינת בפחד והימנעות מאינטראקציות חברתיות, לא פלא שחלק גדול מהליקוי התפקודי בהפרעה קשור ליחסים. מחקרים הראו כי לאנשים עם חרדה חברתית יש פחות קשרים חברתיים. בנוסף, מדווח על איכות נמוכה יותר של חברויות וקושי לשמר קשרים .
כמו כן אנשים הסובלים מן ההפרעה עלולים להימנע מפנייה לאחרים על מנת להסתייע בהם וכך למשל הוא או היא עלולים להימנע מפנייה למורה בבית הספר ואף להימנע מלדווח על בעיות רפואיות מתוך החשש מפני האינטראקציה עם צוות טיפולי.

מהלך ההפרעה
לרוב, חרדה חברתית מתחילה בין גילאי 8-15, כאשר הגיל החציוני המדווח בארה"ב הוא 13. עם זאת, היא יכולה להתרחש גם בילדות המוקדמת. הטריגר להפרעה יכול להיות אירוע מלחיץ או חוויה משפילה (למשל חרם, או בתקופתנו אנו, פגיעה דרך הרשת ורשתות חברתיות), אך היא יכולה להתפתח גם בהדרגה. יש לציין כי מתבגרים מפגינים דפוס רחב יותר של פחד והימנעות בהשוואה לילדים צעירים יותר.

חרדה חברתית וביישנות
ביישנות היא תכונה נפוצה ונורמטיבית. עם זאת, כאשר קיימת השפעה שלילית על התפקוד של התפקוד של האדם בתחומי חיים משמעותיים (חברתי, תעסוקתי וכו'), קיימת אפשרות שמדובר בחרדה חברתית. לכן על ההורים וגורמים אחרים הבאים במגע עם הילד להיות ערים לשינויים  מתמשכים בתפקודו ובפניותו למצבים חברתיים שונים.

טיפול קבוצתי בחרדה חברתית

גם בשל מרכיב ההימנעות, חרדה חברתית נוטה להיות לא מטופלת ועולה אז החשש שהיא תהפוך לכרונית.

במסגרת טיפול קבוצתי, אנשים עם חרדה חברתית יכולים לשבור את מעגל ההימנעות, להתמודד ולהתנסות בסיטואציות חברתיות בסביבה בטוחה ומתווכת. בקבוצה מתאפשר מקום לשיתוף בפחדים הקשורים בביקורת ודחיה, ולעיבוד חוויות בינאישיות לא פשוטות. בהמשך לכך, מתאפשרת בחינה של אותם פחדים והנחות על ידי קבלת פידבק משמעותי משאר חברי הקבוצה.

מטבע הדברים ובשל אופיה של ההפרעה, קיים קושי ראשוני לפנייה לטיפול ולכן מתקיים קשר רציף עם ההורים, על מנת לעזור לילד או הילדה ומשפחתם, להתמיד ולהסתייע בטיפול.