אחת התופעות הנפשיות המוכרות והנפוצות ביותר בעולם המערבי היא הדיכאון. הדיכאון מאופיין בירידה דרסטית במצב הרוח, חוסר הנאה ועניין בחיים, הערכה עצמית נמוכה ולעיתים הפרעות שינה ואכילה. מעבר לסבל הניכר והפגיעה הממשית במהלך חייו והתפתחותו של האדם הסובל מדכאון, קיים גם סיכון ניכר לחייו. בהיעדר טיפול בדכאון המחלה נוטה להיות ממושכת יותר והסיכוי לחזרתה גבוה יותר.
הדיכאון מסווג על פי עוצמתו למספר סוגים הדומים במאפיינים ובתסמינים שלהם, אך שונים בעוצמתם ובסיבה בגללה פרצו:
דיכאון קליני: הסוג המוכר ביותר של דיכאון. זהו דיכאון בעוצמתו החזקה ביותר והוא מתאפיין ברגשות עצב וחוסר אונים בולטות ומשבש לחלוטין את אורח החיים של הסובל.
דיכאון מתון: מאופיין ברגשות דומים לדיכאון הקליני, אך שונה בעוצמתו ובשיבוש המצומצם יותר של אורח חייו של הסובל.
דיסטמיה: רמה קלה יותר של דיכאון, בדרך כלל נמשכת זמן רב. ברמה הזו תחושות העצבות מלוות את הסובל כל הזמן, אך אינן פוגעות באורח חייו בצורה דרסטית.
סוגים מוכרים נוספים של דיכאון נגרמים כתוצאה מאירועים ושלבים פיזיים ונפשיים בחייו של הסובל, לדוגמה: "דיכאון חורף", דיכאון אחר לידה, דיכאון קדם וסתי ודיכאון גיל המעבר. למרות המאפיינים והתסמינים הדומים בין סוגי הדיכאון, חשוב לדעת לאפיין את הסובל בצורה המדויקת ביותר על מנת לתת לו את הטיפול הנכון ביותר.
הגורמים לדיכאון אינם ברורים. למרות השינויים הברורים בתפקוד המוח בזמן הדיכאון, הכוללים ירידה משמעותיים בכמות הנוירוטרנסמיטורים (מוליכים עצביים) דופאמין וסרטונין, לא ידוע אם השינויים הפיזיולגיים הללו הם הגורמים לדיכאון, או שהם נגרמים כתוצאה ממצבו הנפשי של הסובל, המושפע מחוויות קשות וטראומות או גורמים התפתחותיים ונפשיים אחרים בחייו של הסובל.
טיפול בדיכאון
בכדי לתת את הטיפול הטוב והיעיל ביותר, חשוב לאבחן את סוג הדיכאון אצל הסובל, ולדעת להבדיל אותו ממצבים נפשיים תקינים כמו אבלות. האבחון נעשה בדרך כלל באמצעות דיווחים ותלונות של הסובל על התסמינים ועל שיבוש באורח החיים והתפקוד שלו או שלה. הטיפול הנפוץ ביותר הוא שימוש בתרופות פסיכיאטריות. תרופות אלה למעשה גורמות למוח לייצר יותר דופאמין וסרטונין, ופעמים רבות מהוות את הקו הראשון בטיפול בדכאון, במיוחד בצורתו הקשה יותר.
הטיפול הפסיכולוגי בדכאון מהווה ברובם של המקרים מצע טוב יותר להתגברות על הבעיה באופן שרשי יותר, וכן בהתמודדות טובה יותר עם הישנותו של הדכאון.
הטיפול בדכאון נמשך לאורך זמן בדרך כלל וחוקר ומעבד את הגורמים הנפשיים והביוגרפיים של המטופל. בין אלו ניתן למנות אובדן מוקדם, חוויות של דחייה וכשלון אשר לא עובדו ואשר מולן המטופל או המטופלת מוצאים עצמם ללא מענה ויכולת התמודדות. עם התבססותו של קשר טיפולי טוב ואמון מצד המטופל גובר מאד הסיכוי לשימור ההישגים שטיפוליים אליהם הגיעו המטופל או המטופלת ומשפר גם את הסיכוי שהמשבר, אם יחזור יחזור בצורה ממותנת יותר.
פעמים רבות מהווה הטיפול הפסיכולוגי בדכאון את המפגש הראשון של המטופל עם גורם טיפולי ובמקרים בהם המהלך נדרש ישולבו גם טיפול תרופתי, כאשר שיתוף הפעולה בין הפסיכולוג והפסיכיאטרית הינו מרכיב חשוב בהצלחת הטיפול בדכאון.
